<h1>צרור הכסף הארוך, דרך ה' שער ז'</h1>
<h2>דף לג.</h2>
והדיין צ"ל מחמיץ את הדין ולהיות מתון בו, כמו שהזהירו היו מתונים בדין. והיכא שטעה הדיין, כבר האריך רי"ף בהלכות. והיכא שטעה בדברים הגלויים, כגון דינים המפורשים במשנה, חוזר. כדאמרינן הו"ל כטועה בדבר משנה וחוזר. וגם הדברים הגלויים ומפורשים בתלמוד כן הדין כמו במשנה, כמו שכתב ר"ם פ"ו דהלכות סנהדרין, ומחזירין הדבר כשהיה מקודם ודנין הדבר כהלכה. ואם א"א להחזיר, כגון שהלך זה שנטל הממון שלא כדין למדינת הים, או שהורה בבהמה כשרה כשהיא טרפה והאכילה לכלבים, ה"ז פטור מלשלם, שזה גרם להזיק ולא נתכוין להזיק. וזה בין מומחה, בין שאינו מומחה, בין נשא ונתן ביד, בין לא נשא ונתן ביד. והיכא שטעה בשיקול הדעת, והוא דבר שהוא מחלוקת התנאים או האמוראים, ולא נפסקה הלכה כאחד מהם, ולא ידע שכבר פשט המעשה בעולם כאחד מהם, יש חילוק, אם היה זה הדיין מומחה ונטל רשות מראש הגלות, או שלא נטל וקבלו עליהם בעלי הדינים, הואיל ומומחה הוא חוזר הדין. ואם א"א להחזיר פטור מלשלם. היה הטועה ב"ד מומחה ולא נטל רשות ולא קבלו (אותם) [אותו] בעלי הדינין, או שלא היה מומחה אבל קבלו (אותם) [אותו] בעלי הדינים לדון להם בדין, וטעה בשיקול הדעת (מי) [אם] נשא ונתן, מה שעשה עשוי ומשלם מביתו. ומי שאינו מומחה ולא קבלו עליהם בעלי דינין לדון [אע"פ שנטל רשות ה"ז בכלל בעלי זרוע ואינו בכלל הדיינין לפיכך אין דיניו דין].
